בכל אוניברסיטה יש אי-סימטריה בין הסגל שנמצא שנים רבות באוניברסיטה ומנהל
אותה לבין הסטודנטים המתחלפים בה תדיר. רנאטו רוזלדו כותב על כך במאמרו 'Cultural Citizenship
and Educational Democracy'. מעניין לראות את תפיסת
הסגל ואת מידת המיקיסנג שלו. ראיינו לכבוד כך שני מתרגלים באוניברסיטה.
ראיון 1
מה אתה לומד? באיזה שנה אתה?
דוקטורנט במדעי החברה, בעצם אני כבר עשר שנים באקדמיה
האם אתה מרגיש חלק מהאוניברסיטה? איך אתה רואה את עצמך
בתור סטודנט ערבי/ישראלי/מורה/סטודנט?
כן, זה נחמד בשבילי שאני יכול לדבר בעברית ויש אוכל כשר.
האם יש לך חברים או אינטרקציה עם בעלי זהויות אחרות?
יש אינטרקציות ויש יחסי חברות, בעיקר עם בנות ערביות. גם
לימודי וגם חברי, עם חלק יותר יחסים קולגיאליים, ועם אחרים בתור אורחים בשבת.
מה גרם לחברות, או לזמן המשותף (רצון או סיטואציה).
אנחנו אנשים, ויש לנו תחומי עניין דומים, זה קשר שהתפתח
לחברויות. כמו כל בן-אדם אחר. לא נתקלתי בהבדל איכותי בין יהודים לערבים.
האם יש הבדל בין התקופה כסטודנט לבין כמתרגל/דוקטורנט?
בתואר ראשון הייתי עם קבוצה יחסית מצומצמת של אנשים, שנה
א' בחוג גדול. בחוג השני היו פחות סטודנטים וכולם היו יהודים, אז בתואר ראשון לא
היה אינטרצקיה. בתואר שני ובדוקטורט יותר.
מה תרצה לשתף, איך היתה החוויה?
לפעמים שאנחנו מדברים במסדרון [יהודים וערבים], אנחנו מרגישים כמו נערי פוסטר, במיוחד שעוברים
אורחים באוניברסיטה.
אם אתה פונה אלי כאדם דתי, אז לאנשים דתיים בכלל, מעבר לסוג הדת אליה הם שייכים, יש
מכנה משותף מעניין, ששונה ממה שיש לאנשים חילוניים. אני יכול יותר להבין דברים
תרבותיים דתיים אפילו אם הם לא מהדת שלי.
איך דתיות או השקפת עולם משפיעה על הקשר?
אצלי זה לא
מרחיק, אבל אולי אצל אחרים כן. אני כן לפעמים מרגיש, בצדק או לא בצדק, שלהסתובב ברובע המוסלמי עם כיפה זה דבר שיוצר הרחקה.
ומה לגבי באוניברסיטה?
אני לא חושב, אולי אצל אנשים שלא מכירים אותי, אבל לא
עם אנשים באינטרקציות יומיומית.
האם אתה בעד 'מיקסינג', יש לך רעיונות לקדם את זה?
אני נגד כל סוג של אפליה בתוך המוסדות. המוסד צריך להיות מעורב. אני נחרד
מהאלטרנטיבה כשאני חושב אליה. זה אמור להיות מובן מאליו, אני נחרד מהאלטרנטיבה. מה
אתה חושב שזה הגיוני שיהיה הפרדה בין חברי סגל, בין אנשים?
יש את המישור של הסטודנטים של תואר ראשון, ויש את ה'הווא
אמינא' (ההנחה מראש) שיהיה מוסדות נפרדים שזה דבר מחריד. יש מוסד מעורב, ואז יש חברים שבוחרים בתוך המוסד.
אני בעד שאנשים יעשה מה שבא להם, הייתי שמח לראות דברים
כאלה, הייתי שמח להיות חלק בעולם שבו דברים כאלה קורים. שאנשים ידברו אחד עם השני.
יש קצת עניין, אולי יש גם עניין של גיל [שיוצר הפרדה], התחלתי אקדמיה בגיל 23, סטודנטים
ערבים מתחילים בגיל 18-19 ,זה גיל אחר. זה גם איזהשהו מכשול.
ראיון
2
איך הגעת לאוניברסיטה?
אבא שלי לימד באוניברסיטה, לכן תמיד ידעתי שאני אלמד
פה. התחלתי כתלמידה ברוטברג, בית הספר לתלמידים מחו"ל כי לא היה לי בגרות,
עשיתי תואר ראשון ועכשיו אני מתרגלת.
כשהיית סטודנטית, חווית
באופן אישי מיקסינג עם תלמידים ערבים?
בשנה א הייתה רק תלמידה
אחת ערבית, ובהמשך היא עזבה ... אז לא יצא לי להשתתף עם תלמידים ערבים.
ואם היו תלמידים ערבים
בחוג שלך, את חושבת שהיית מדברת או משתתפת איתם ?
אני רוצה להאמין
שכן, אבל אני חושבת שהייתי מפחדת להביך
את התלמידים.
כשהיית מתרגלת בסמסטר א,
ראית תלמידים ערבים ויהודים משתתפים ביחד?
לא
את חושבת שצריך להיות או
לא?
בטח צריך להיות, למשל כשנתתי
שיר בתרגול שלחתי שיר מיוחד לתלמידים מוסלמים כי רציתי שיהיו מעורבים וישתתפו ,
אבל זה שם אותי בסיטואציה אחרת, רציתי שישתתפו אבל לא רציתי לכפות על התלמידים.
איזה רעיונות יש לך לעודד
מיקסינג בין התלמידים?
צריך שזה יהיה משהו רגיל
בין התלמידים, וגם אפשר להתחיל בשינוי התפיסה שיש לנו לגבי ערבים ולא להתייחס
אליהם כתלמידים חלשים אלא כתלמידים ששפת אימם אינה עברית.
אני חושב ששני הראיונות האלה מציירים תמונה די דומה. תחילת החיים האקדמיים
מאופיינים בכיתתיות, בהישארות בתוך הבועה, אך עם הממשק בקבוצות קטנות יותר, נוצרות
קשרים ואינטרקציות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה