1. מבוא

שלום, וברוכים הבאים לבלוג בנושא 'מיקסינג' - כלומר שילוב או ערבוב בין סטודנטים יהודים וערבים באוניברסיטה העברית בירושלים. זהו בלוג אנתרופולוגי שינסה להציג את פרדוקס המיקסינג. הביטוי מיקסינג מגיע ממאמר אנתרופולוגי של Azra Homrazdic בתצפית על בית ספר בבוסניה והרצוגווינה, סיכום המאמר בהמשך.

מהו פרדוקס המיקסינג?

זהו פרדוקס שמצביע מצד אחד על החשיבות שהסגל ואגודת הסטודנטים שמים על קיומו של מיקסינג ושל ממשק, קשר ואינטרקציה בין יהודים וערבים, לבין המציאות בפועל שמעידה על קיום מינימלי מאוד של מיקסינג.

הבלוג הזה יכלול ראיונות עם תלמידים פרטיים ועם נציגי אגודת הסטודנטים, ראיונות עם סגל בכיר וזוטר, וינסה להציג את הפרדוקס במלואו. בנוסף, יוצגו תצפיות שנעשו בקמפוס ונקדיש פוסט למולטיקלטורל סנטר באוניברסיטה.

גימנסיית מוסטר

סיכום המאמר Bathroom Mixing: Youth Negotiate Democratization in Postconflict Bosnia and Herzegovina.
בעברית: מיקסינג בשירותים: נוער מתווך דמוטקרטיזציה בבוסניה והרצוגווינה שלאחר הסכסוך.

המאמר מתמקד ב-Mostar Gymnasium, גימנסיית מוסטר, בית ספר עם תפקיד מאוד ייחודי. הרעיון של הגימנסייה הוא לשלב בבית הספר תלמידים קרואטים ובוסניאקים (מוסלמים) מהעיר מוסטר, כאשר שאר העיר מחולקת ואין בה אף מקום שבו אפשר להיפגש. זאת בתקופה בה יש מתיחות בין הסרבים הבוזניים, הקרואטיים הבוזניים והמוסלמים הבוזניים (בוסניאקים).

המצב הקיים בעיר מוסטר מבוסס על הסכם שלום שנכפה בידי הקהילה הבינלאומית. ההסכם מבוסס על שני מיתוסים סותרים, האחד הוא שעל מנת שישרור שלום בבלקן, צריך להפריד בין הסרבים הקרואטים והמוסלמים. המיתוס השני הוא שבוסניה והרצוגווינה תמיד היתה גן עדן רב-תרבותי בו חיו בשלום אורתודוקסים, קתולים, יהודים ומוסלמים. דא עקא, שני המיתוסים הללו אינם נכונים, תמיד היו מתחים בבלקן, ותמיד אנשים חיו זה לצד זה.

למיקסינג יש חשיבות גדולה לפני הסכסוך, במרחבים ציבוריים, ובעיר מוסטר קמו הרבה משפחות תערובת. מאידך, העיר ספגה גם הרבה אלימות עם ההתפרקות של יוגוסלביה. העיר מחולקת טריטוריאלית לאזורים אתניים, זאת על אף הדעה הרווחת בקרב תושבי העיר שבעד איחוד העיר.

נחזור אל הגימנסייה: גימנסיית מוסטר אמנם מכילה תלמידים קרואטים ובוסניאקים, אך הם לומדים בכיתות נפרדות, כאשר הסיליבוסים שונים ומותאמים לכל קבוצה. לפי שמות הכיתות אפשר לדעת האם הכיתה קרואטית או בוסניאקית, לפי הוספת אות או מספר  II-1 או II-a. מאידך, חל איסור להכניס סמלים אתניים כמו דגלים, תמונות או מפות. כלומר יש כאן מצב פרדוקסלי בו לכאורה אין שום סממנים אתניים, אך בפועל השמות הרשמיים מגלים את הכיתתיות האתנית.

כדי לצמצם את האפשרות ליצירת טריטוריות אתניות, הכיתות מסודרות לסירוגין, כיתה אחת קרואטית והבאה בוסניאקית. דפוסי האריחים התמימים על הרצפה יוצרים שטח מת בין שני כיתות אתניות שונות שאיש לא נכנס אליו. אפשר לראות תלמיד לוחץ יד לסגן המנהל בתוך השטח המת, במחווה של חציית גבולות.

לחיצת ידיים באיזור המת

בהפסקות של חמש דקות בין השיעורים, השכבה הבוגרת נכנסת לשירותים, מצטופפים ומעשנים, דבר שאסור באופן רשמי. הודעת טקסט שהומרזדיק קיבלה מתמצתת את התפקיד החברתי של המפגש בשירותים:

איפה את? היום [בשירותים] כולם היו. אנה, מריאנה, איוון ויליקה,  ועוד תלמידים רבים מהכיתה.. ודיברנו איתם וצחקנו ביחד. זה היה כל כך מגניב! הייתי עצובה כששמעתי את הפעמון [שנגמרה ההפסקה]. אין על השירותים! ד"ש מהבית ספר הכי טוב בעולם! (23.11.2005)

השירותים נהיו המקום למפגש חברתי, שם תלמידים שואלים גם שאלות גדולות כמו האם הם יתחתנו בנישואי תערובת. השאלות הגדולות נענות בהומור, מריג'אן אמר שיתחתן עם מוסלמית, אבל רק אם היא עקרה. בנוסף, מה שמתרחש בשירותים נשאר בשירותים, שם אפשר להתחבק, אפשר לצחוק על ערכים דתיים של האחר ולהביע גילויי אהבה. מחד השירותים הם אזור לימינאלי, של 'לא פה ולא שם', ומאידך התלמידים מביעים צער על כך שלא אפשר יהיה להמשיך את המפגשים לאחר סיום לימודי התיכון.
כל זה מתרחש מתחת לעיני המורים, וככל הנראה ללא ידיעתם או אכפתיות מצידם.

גרפיטי על השירותים

כדי שהשירותים יוכלו להיות סצנה חברתית, כל התלמידים מתפנים בזמן השיעורים, וההפסקה קודש למיקסינג. כיוון שהשירותים נהיו המוקד לאינטגרציה חברתית, הם גם נהיו מוקד לגילויים של שנאה ופילוג. למשל, לעתים ריססו גרפיטיים אתניים בתוך השירותים. בגרפיטי אתני הכוונה לסמלים של קבוצות כדורגל בעל אופי אתני דומיננטי מסוים, ולז (בוסניאקי) זרינשקי (קרואטי).

 

המאמר ממחיש איך אזור נייטרלי לכאורה כמו תאי שירותים יכול להפוך למוקד עבור מפגש חברתי, ואיך מעשים של אי-ציות לחוקים הפורמליים יכולים לבוא יד ביד עם הגשמת מטרות העל של בית הספר – שילוב בין תלמידי הלאום השונים.

יש הבדלים רבים בין המציאות באוניברסיטה העברית בירושלים לבין גימנסיית מוסטר בבוסניה והרצוגווינה, אך עדיין פיסת החיים הזו היוותה עבורנו השראה לחקור האם והיכן מתרחשים 'מיקסינג' באוניברסיטה.  נעמוד על כמה מההבדלים: התיכון והלימודים הגבוהים מתרחשים בשלב שונה בחיים, לסטודנטים יש הרבה יותר אוטונומיה והם כבר בגיל שבו זוגיות הופכת לקבועה, כלומר נמצאים כבר בגיל הנישואין. יתר על כן, המצב הפוליטי בישראל שונה, היא אינה נשלטת בפועל על ידי ועדה בינלאומית, ויש בה אזורים רבים שבהם תלמידי האוניברסיטה יכולים להיפגש מחוץ לדלתותיה. עם זאת, אין היסטוריה בישראל של נישואי תערובת בצורה רחבה כפי שהיה בבלקאן.

בהמשך הבלוג תוכלו לקרוא ראיונות שקיימנו עם תלמידים, עם סגל, תצפיות ושיחה עם מיכל ברק מהמרכז לחקר בין תחומי ומגוון. ננסה לענות על השאלה למה כולם מעוניינים כל כך בשילוב אבל בפועל יש מעט.

הבלוג נכתב במסגרת קורס אנתרופולוגיה פוליטית באוניברסיטה העברית, קורס של ד"ר מרסי ברינק-דנן. בשיתוף פעולה של שרה מחמוד ואבי פראנק. 
sarah.mahmoud@mail.huji.ac.il